יום ראשון, 30 בדצמבר 2018

מהו חוק יחסי ממון?

בעת פרידה של בני זוג שחיו ביחד תקופה מסוימת, ויצרו אורח חיים משותף, לרבות שימוש ברכוש משותף, יש צורך להסדיר את אופן חלוקת הרכוש. ככל שאלו חיו יותר זמן ביחד ו/או הסתמכו יותר האחד על השני, כך החלוקה תעשה קשה יותר ויותר. מדובר לא רק בנכסים מוחשיים, אלא גם בנכסים רוחניים שיצריכו חלוקה.

לטובת הסדרה חוקית של הנושא, שבמסגרתה לעיתים מגיעות מחלוקות לבית המשפט כחלק מהליכי פרידה, קיימת חקיקה ישראלית המסדירה את הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג בעת פקיעת נישואין ובכלל. אלו שמעוניינים בהסדר ספציפי, יוכלו ליצור אותו לעצמם וליצור לו תוקף משפטי. מנגד, בהיעדר הסדרה מוסכמת, הדין מגדיר מפורשות כיצד תיערך אותה חלוקה. מכאן, בשל חשיבות הנושא, הרי שבמסגרת המאמר שלפניכם/ן נסקור: מהו חוק יחסי ממון, מה שקדם לחוק – חזקת השיתוף, ומהו הסכם ממון – שהוא הסכם ספציפי בין בני זוג.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

החוק יחסי ממון:

החוק הישראלי המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג המעוניינים לפרק את מערכת היחסים הזוגית והכלכלית, הינו חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), החל על זוגות שנישאו החל משנת 1974.

חוק זה הוא למעשה ברירת המחדל החוקית הקיימת היום בישראל. על פי חוק זה, בעת פרידה וסיום קשר זוגי, יבצעו בני הזוג חלוקת רכוש, על ידי חלוקה שוויונית והוגנת, התואמת את העיקרון לפיו קבוע החוק, שהוא חזקת איזון משאבים. חזקת איזון משאבים מתוארת בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –(1)   נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (2) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על–ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני–הזוג בשל נזק גוף, או מוות;(3)   נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם."  

בעבר - חלה חזקת השיתוף בין בני הזוג מכוח פסיקה:

חזקת השיתוף הינה דרך חלוקת הרכוש שקדמה לחוק יחסי ממון, וחלה כיום על זוגות המוכרים כידועים בציבור ועל זוגות שנישאו לפני שנת 1974. על פי חזקת השיתוף, השניים יצרו ביניהם יחסים תוך בחירה בשיתוף בחייהם, אחד של השני, בכל תחומי החיים, לרבות בעניינים הממוניים.

לכן, בעת פרידה, יש לחלק את רכושם שווה בשווה, פרט לסייגים הנוגעים לרכוש מסוים אשר הגיע לפני הנישואים או מיסוד הקשר. חזקה זו נתפסה כלא הוגנת ולא שוויונית, מכיוון שבמצבים רבים, אחד הצדדים היה מאבד חלק מרכושו,  תוך שהוא מעניק מחצית מרכושו לאחר, וזאת ללא כל הצדקה למעשה. ומכאן, נוסד חוק יחסי ממון, אשר בא לתקן את חוסר השוויון. 

מה הדין באשר להסכם ממון?

כאמור, חוק יחסי ממון הינו ברירת מחדל לאלו שאין ברשותם הסכם פרטני הנוגע לדרך החלוקה שלהם. הסכם ממון נועד ליצור הסדר פרטני בין בני הזוג. זהו חוזה שנעשה בין בני הזוג, כאשר יחסיהם עדיין תקינים ושיתופיים. תוכן ההסכם הינו רכושי בלבד. כמו כן, ההסכם כולל שני חלקים מרכזיים: רכוש כל אחד מהצדדים לפני הנישואים או הקשר הזוגי, וחלוקת הרכוש לאחר פרידה.

נוסיף כי להסכם הממון קיימים יתרונות רבים, הן ביצירת סדר וודאות במהלך השהות המשותפת, והן במניעת ויכוחים בעת פרידת של השניים. יתרונות אלו הביאו לעלייה בכתיבת הסכמים מסוג זה בין בני זוג, בשונה מבעבר. מנגד, ניתן לומר על הסכם זה כמוריד מהרומנטיקה של בני הזוג, אשר חושבים על פרידתם, כבר בעודם יחדיו.

אגב, כדי שהסכם ממון יהיה בעל תוקף משפטי, הרי שבני הזוג צריכים לאשרו בפני בית המשפט לענייני משפחה. 

סיכום:

בפרידת בני זוג, ישנם הליכים רבים שאותם בני הזוג צריכים להסדיר. אחד המרכזיים שבהם – וזה שלרוב גורם למריבת רבות – הוא התחום הנוגע לרכוש. כאמור, חוק יחסי ממון יוצר הסדרה בנושא, בהתאם לתכליתו, אך גם בקיומו יש השגות רבות, במיוחד בתחומים אפורים הנוגעים לרכוש. גם כאשר קיים הסכם ממון, יכולים בני הזוג להגיע לפתחו של בית המשפט, במטרה להסדיר נושאים אפורים. אי לכך, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, שכן לנושא יש השלכות כלכליות רבות על הצדדים.

יום שלישי, 4 בדצמבר 2018

צו הרחקה - מהו?

כאשר אדם מרגיש חשש כבד לחייו, ובין היתר, כאשר האיום נובע מאדם קרוב (לרבות – בן משפחה), הפתרון היחיד שברשותו, הוא להתרחק מאותו גורם מאיים. החוק הישראלי מאפשר את ההרחקה האמורה בעזרת בקרה חוקית, שאינה פוגעת בכבוד האדם וחירותו ומנגד, בתחושת הביטחון של האחר. במאמר זה נסקור: מהו צו הרחקה, באילו נסיבות ניתן לתת צו הרחקה, שהוא בהתאם לחקיקה הנוגעת לאלימות במשפחה וחקיקה הנוגעת להטרדה מאיימת, וכן על דרכי קבלת צו ההרחקה בפועל.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ בעורך דין לענייני משפחה. 

צו הרחקה:

צו הרחקה הוא צו הניתן על ידי בית משפט, המורה על הרחקה של אדם מאיים מקרבתו של אדם מאוים, על ידי הרחקה פיזית המוגדרת בטווח מסוים, ואף מניעת יצירת קשר מרחוק על ידי תקשורת, כמו: טלפונים, מיילים דואר וכדומה. 

צו הרחקה, הוא  צו שיפוטי ומחייב את האדם המאיים לפעול על פיו. מעבר על האמור בצו ההרחקה, מהווה עבירה פלילית המאפשרת הפעלת סנקציות. מעבר על הצו מאפשר הקמת סמכות למעצר על ידי רשויות האכיפה, כלומר – משטרת ישראל.  הצו יכול להינתן במעמד צד אחד, שהוא האדם המבקש (אותו אדם שמרגיש מאוים), על ידי בית המשפט. לרוב, צו ההרחקה יהיה לתקופה קצרה וקצובה, עד אשר יתייצבו שני הצדדים בפני בית המשפט. לאחר שמיעת טענות הצדדים על ידי שופטי בית המשפט, יהיה ניתן להורות על ביטול הצו, או לחילופין – הארכת תקופת ההרחקה. 

החוק למניעת הטרדה מאיימת והחוק למניעת אלימות במשפחה:

ישנם שני חוקים המאפשרים הוצאת צו הרחקה כנגד מאיים, וזאת בהתאם לנסיבות המקרה. אלו הם החוקים:

חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב–2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת") – חוק זה מאפשר להוציא צו כנגד אדם שאינו בן משפחה, ומהווה מטרד, עד כדי חשש לחיי אדם. חוק זה יכול לחול גם כלפי בני משפחה, בעת הצורך. צו זה יינתן כאשר דורש הצו, שהוא המאוים, יתלונן כי אדם אחר מטריד ו/או מאיים עליו בצורה שמשבשת חיי השגרה שלו. כאשר יובא הצו מטעם החוק למניעת אלימות במשפחה, תוקפו יהיה לחצי שנה. מלבד לתקופה האמורה, בסמכות בית המשפט להורות להאריך את צו כמה וכמה פעמים, עד לתקופה של שנתיים בסך הכל.

החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה")
– חוק זה נועד להגן על מצבי אלימות בתא המשפחתי, וזאת כסעד מיידי, לרוב – הגנה על נשים שחוות אלימות במשפחה, ועליהן המשפט והחברה מעוניינים להגן. צו זה ניתן ע"י בית המשפט במקרים שבהם שהמאיים, מקבל הצו, שהוא גם בן משפחה של מבקש הצו, המאוים,  נהג כלפיו באלימות, ביצע בו עבירת מין או אף כלא אותו שלא כדין. סיבה נוספת היא כאשר קיים חשש שבן המשפחה, מקבל הצו, עשוי לנהוג כלפי מבקש הצו, באלימות, או שמקבל הצו, נהג כלפי מבקש הצו, באלימות מילולית והתעלל בו נפשית. צו הרחקה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, יהיה בתוקף לשלושה חודשים. בית המשפט יוכל להאריך את תקופת הצו למשך חצי שנה. במקרים חריגים במיוחד, יוכלו להאריך את הצו לתקופה של עד שנתיים בסך הכל, בדומה לצו הניתן מטעם החוק למניעת הטרדה מאיימת. 

קבלת הצו בפועל:

במקרים של חשש לחייו של אדם, כאמור במקרים לעיל,  ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום, בבקשה למתן צו הגנה. אז, יצטרך הפונה, שהוא המאוים לכאורה, להוכיח את החשש הקיים לביטחונו או את החלופות הנדרשות למתן הצו, כגון: פגיעה פיזית קודמת, חשש לפגיעה פיזית עתידית, או התעללות נפשית קודמת ותכופה. במידה ובית המשפט יורה על מתן צו ההרחקה, יש לקחת בחשבון כי מקבל הצו, המאיים, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה. ערעור זה יוגש לבית המשפט המחוזי, בין אם יוגש בבית משפט שלום או בבית משפט לענייני משפחה. 

סיכום:

צו הרחקה הוא אומנם סעד מיידי הפוגע בחירותו של האדם שעליו הוא מוטל, אך תכליתו, ברגע שניתן, נועדה להבטיח את חירותו וביטחונו של האחר. במידה והנך מעוניין להגיש בקשה לצו, או שהנך מהצד השני של המתרס, חשוב וראוי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. האחרון יוכל להסביר את כלל ההשלכות במקרים שלהלן וכן לייצג בערכאות השונות.