תחום דיני המשפחה, הוא ענף משפטי הנכלל בדינים האזרחיים והוא עוסק באחד הדינים הסבוכים ביותר וזאת לאור חפיפה בין ערכאות מקבילות, הדנות בתחום ועירוב דיני נפשות, עם המורכבות הנוגעת לחדירה לתא המשפחתי והרגישות שבדבר. בשל חשיבותו של הנושא, במאמר זה נסקור: מהם דיני המשפחה, אילו ערכאות עוסקות בדיני משפחה וכן "מרוץ הסמכויות" בין הערכאות.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
מהם דיני משפחה:
דיני משפחה, כאמור, נכללים בענף המשפט האזרחי, בנושאים הנוגעים לתא המשפחתי, הורות ומעמד אישי. להלן, חלק מהנושאים הנכללים בדיני המשפחה: נישואין וגירושין על פי דת, נישואין אלטרנטיביים והתרת אותם נישואין (ידועים בציבור, תעודת זוגיות, נישואין בחו"ל, חד מיניים ועוד), נושאים הנוגעים לטרום נישואין (הסכם ממון והפרת הבטחת נישואין מתחום החוזים), שלום בית, אלימות במשפחה, סיום קשר נישואין (חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה), טובת הילד (אפוטרופוס, אימוץ, צו יציאה מהבית, תהליכי פונדקאות), צוואות וירושות (ירושה על פי דין, קיום צוואה, התנגדות לצוואה) ועוד.
ערכאות העוסקות בדיני משפחה:
היות ודיני משפחה כוללים גם את הדין האישי, יש להכיר כי הדין האישי בישראל ליהודים, הינו על פי ההלכה היהודית. בחלק מהמקרים ניתנת סמכות בלעדית לערכאה דתית, שהיא בתי הדין הרבניים. לערכאה זו ניתנת סמכות בלעדית בנושאי נישואין וגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953 (להלן:" חוק שיפוט בתי דין רבניים"). מלבד נושאים שבסמכותו הבלעדית, יכול בית הדין לדון בכל נושא הקשור מטבעו לנושאים שבסמכותו הבלעדית.
הדבר מכונה "כריכה" ובמקרה כזה, נוצרת סמכות לבית הדין הרבני לעסוק באותם נושאים שלכאורה לא הייתה לו סמכות לדון בהם (לדוגמא – משמורת ילדים או חלוקת רכוש בין בני זוג ועוד). לרוב, יעסוק בית הדין בנושאי מעטפת של הליך הגירושין המרכזי, כגון: חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה ומזונות ילדים.
עם זאת, הערכאה העיקרית העוסקת בדיני משפחה, הינה בית המשפט לענייני משפחה. זוהי ערכאה ייעודית, שנועדה לענות על הצורך בשופטים מקצועיים והבנה בתחומים הרגישים הללו. ערכאה זו פועלת מכוח חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה") והיא השנה שבה החלו לפעול בתי המשפט הללו.
הדבר מכונה "כריכה" ובמקרה כזה, נוצרת סמכות לבית הדין הרבני לעסוק באותם נושאים שלכאורה לא הייתה לו סמכות לדון בהם (לדוגמא – משמורת ילדים או חלוקת רכוש בין בני זוג ועוד). לרוב, יעסוק בית הדין בנושאי מעטפת של הליך הגירושין המרכזי, כגון: חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה ומזונות ילדים.
עם זאת, הערכאה העיקרית העוסקת בדיני משפחה, הינה בית המשפט לענייני משפחה. זוהי ערכאה ייעודית, שנועדה לענות על הצורך בשופטים מקצועיים והבנה בתחומים הרגישים הללו. ערכאה זו פועלת מכוח חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה") והיא השנה שבה החלו לפעול בתי המשפט הללו.
מירוץ סמכויות:
היות ולשתי הערכאות השונות שהוזכרו בחלק הקודם, יש סמכות לדון בנושאים מקבילים (למעט נישואין וגירושין), ישנו דין העוסק בסמכות הנתונה לערכאות, מי תדון ראשונה. דהיינו – הסמכות נקבעת על פי עיתוי הגשת התביעה לערכאה. הערכאה שאליה תוגש התביעה הראשונה – לה תהיה סמכות לדון בתביעה.
כלומר, במידה והצד השני יגיש, מאוחר יותר, תביעה לערכאה השנייה וזאת תדון בעניינו, אזי החלטתה תהיה לרוב "חריגה מסמכות" ויהיה ניתן לבטלה. היות ומדובר בערכאות הפועלות בדפוס פעילות שונה, האחת על פי דין דתי–הלכתי והשנייה על פי ערכי השוויון והדמוקרטיה, עלול להיות שוני בתוצאות ההחלטה ומכאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות". דהיינו, כל אחד מבני הזוג ממהר להגיש ראשון את התביעה לערכאה המיטיבה עם נסיבותיו, על מנת להקנות סמכות לאותה ערכאה.
עם זאת, נעיר כי התפיסה הרווחת בחברה היא שלגברים עדיף להגיש את בקשותיהם לבית הדין הרבני, זאת משום שמעמד הנשים אינו שוויוני בנושאים מסוימים באותה ערכאה ולרוב יש לגברים עליונות בדיונים המובאים שם. לעומת זאת, הנשים, תמהרנה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, במטרה להוביל לשוויוניות וצדק על פי ערכים מודרניים התואמים את התקופה. חשוב לציין כי התפיסה הזו על בחירת הערכאות, אינה מוחלטת, שכן כל מקרה נבחן לגופו ועל פי הנסיבות יש לבחור את הערכאה הרלוונטית ואכן יש שוני מהותי ביניהן.
כלומר, במידה והצד השני יגיש, מאוחר יותר, תביעה לערכאה השנייה וזאת תדון בעניינו, אזי החלטתה תהיה לרוב "חריגה מסמכות" ויהיה ניתן לבטלה. היות ומדובר בערכאות הפועלות בדפוס פעילות שונה, האחת על פי דין דתי–הלכתי והשנייה על פי ערכי השוויון והדמוקרטיה, עלול להיות שוני בתוצאות ההחלטה ומכאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות". דהיינו, כל אחד מבני הזוג ממהר להגיש ראשון את התביעה לערכאה המיטיבה עם נסיבותיו, על מנת להקנות סמכות לאותה ערכאה.
עם זאת, נעיר כי התפיסה הרווחת בחברה היא שלגברים עדיף להגיש את בקשותיהם לבית הדין הרבני, זאת משום שמעמד הנשים אינו שוויוני בנושאים מסוימים באותה ערכאה ולרוב יש לגברים עליונות בדיונים המובאים שם. לעומת זאת, הנשים, תמהרנה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, במטרה להוביל לשוויוניות וצדק על פי ערכים מודרניים התואמים את התקופה. חשוב לציין כי התפיסה הזו על בחירת הערכאות, אינה מוחלטת, שכן כל מקרה נבחן לגופו ועל פי הנסיבות יש לבחור את הערכאה הרלוונטית ואכן יש שוני מהותי ביניהן.
סיכום:
דיני משפחה הינם תחום מורכב, זאת בשל מספר גורמים מצטברים: ערכאות מקבילות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, עיסוק בדיני נפשות ורגישות העיסוק, עירוב גורמי מעטפת (רווחה, סעד, מומחים ועוד) ועוד. לאור כך, קיימת חשיבות רבה לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה, החל מתחילת ההליך ואפילו לפניו, דהיינו, בעת חשיבה על תחילת ההליך.
לכל אחד מהנושאים העוסקים בדיני משפחה, יש השפעה ארוכת טווח על הפונים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מנטלית. הדבר מתחדד כאשר נושא הילדים נכנס לתמונה. כל החלטה בדבר ילד, צריכה להיעשות בצורה שקולה, ללא אינטרסים חיצוניים ובהתאם לטובת הילד. החלטה שגויה בעניינו תוכל להוביל להתפתחות לא תקינה ולהשפעות שליליות על הילד בעתיד. אי לכל אלה, יש להבין שמכלול הנסיבות מוביל להיוועצות בעורך דין וגורמי מקצוע נוספים.
לכל אחד מהנושאים העוסקים בדיני משפחה, יש השפעה ארוכת טווח על הפונים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מנטלית. הדבר מתחדד כאשר נושא הילדים נכנס לתמונה. כל החלטה בדבר ילד, צריכה להיעשות בצורה שקולה, ללא אינטרסים חיצוניים ובהתאם לטובת הילד. החלטה שגויה בעניינו תוכל להוביל להתפתחות לא תקינה ולהשפעות שליליות על הילד בעתיד. אי לכל אלה, יש להבין שמכלול הנסיבות מוביל להיוועצות בעורך דין וגורמי מקצוע נוספים.
